בכל שנותיי כמורה מעולם לא העמסתי על תלמידיי הרבה שי בית. התלמידים הצטיינו בלימודים בגלל שאהבו לבוא לביה"ס והקשיבו בכייף בשעור! ולא בגלל שנאלצו לשבת שעות רבות ולבצע מטלות בתום יום הלימודים.

ה"מוטו" שלי תמיד היה ונשאר: הטובים, לא זקוקים לשעורי הבית והחלשים ממילא לא יכולים להכין את שעורי בית בעצמם. בסופו של דבר למורות אין זמן כדי לבדוק באמת את שעורי הבית.... כי מתי ילמדו?.

אז לשם מה הם ניתנים?

כל ילד מתמודד אחרת עם מטלות שיעורי הבית. תפקידנו כהורים לעזור מצד אחד ולהעביר אחריות מצד שני. ישנם ילדים שקשה להם יותר מאחרים. עליהם אכתוב במאמר זה.

ילדים מתקשים שזקוקים לליווי

יש ילדים שצריכים מישהו על ידם, כי רק כך יכינו שיעורי בית, בגלל חוסר בטחון או תלותיות.

לעומתם יש ילדים שמוכנים לעשות ש"ב, אך מתקשים וזקוקים לעזרה.

ילדים אלו פעמים רבות עצובים ושקטים, הם רוצים להיות כמו כולם, אבל זה פשוט לא מסתדר להם.

לפעמים הם חסרי בטחון, ולא בטוחים שהתשובה שלהם נכונה, פוחדים מהתגובה של המורה או מצחוק ולעג של שאר הילדים

 חשוב לעזור לילד, זאת לחלוטין בעיה של המבוגרים ולא של הילד, ולכן אין לכעוס עליו או לאבד סבלנות.

תפקיד המורה הוא להגיע לשורש הבעיה או אי הידיעה, לא להסגיר את קשייו בפני שאר ילדי הכיתה ולעזור לו. חשוב שהמורה תיצור יחסי אמון עם התלמיד כדי שירגיש בטוח לחשוף בפניה את קשייו.

תפקיד ההורים לתמוך ולתווך. במידה ואין ביכולתם לעזור עליהם לקחת עזרה מבחוץ.

מומלץ להפחית בכמויות השיעורים בהתאם ליכולתו של הילד

ילדים ששונאים לשבת ולעשות שיעורי בית

יש ילדים, שש"ב עבורם הם סיוט מתמשך ויומיומי. כשאין שעורי בית, הם חוגגים.
הם ילדים ששעורי הבית גוזלים מהם זמן רב והם מנסים להתחמק מהכנתם. לעתים הם ממציאים סיפורים ותירוצים, מושכים זמן ותשומת לב שלילית. הנטייה שלנו לכעוס ולהתעצבן. אבל אנחנו לא המורים שלהם! ולא צריכים למשוך את ה"סיוט" לתוך המשפחה.

יש לבקש מהמורה לתת רק חלק משעורי הבית, משהו קצר!!!  מאתגר!  שניתן להתגבר עליו. תדמיינו לעצמכם, באיזה עולם מסויט, חסר שקט ומפחיד נמצא הילד שלכם...
נפשו, ונשמתו, חשובים הרבה יותר משעורי בית. אל תהפכו את שעורי הבית לסיוט לכולם.

כי כל מי שנמצא בבית נפגע. וההתייחסות לילד נמדדת רק או כמעט רק על פי הישגיו בלימודים. 
כדי לברוח מהצרה, הוא עלול ללמוד לתחמן... לשקר... הוא עצבני, או מסתגר.

רדו מהילד! בקשו עבורו גישה גמישה, ועודדו אותו במחמאות על כישורים שכן יש לו, כדי להעלות את ערכו ובטחונו בעיני עצמו.

ילדים שמכינים שיעורי בית בקלילות

יש ילדים שהכנת שיעורי בית היא כלום עבורם. מכינים ומסיימים.
הילדים שעבורם שעורי הבית הם קלי קלות, זקוקים למחמאה כמו כל אחד.
יש לפרגן להם ולהתייחס אל כישוריהם, כדי לחזק את חשיבותם וערכם.
כישורים כמו: זריזות, סבלנות, התמדה, עצמאות, נחישות, חריצות ,מיקוד, אחריות, ועוד.
חשוב לאותת לילד כי כישוריו טובים ויעילים ויעזרו לו בעתיד.